שני הפוסטים הקודמים עסקו בתחילתה של המהפכה התעשייתית ובראשית התפתחותן של מכונות העיבוד השבבי.
למי שלא זוכר או שלא קרא:
ההיסטוריה של העיבוד השבבי – חלק 1
ההיסטוריה של העיבוד השבבי – חלק 2
האדם הבא שמגיע לו מקום של כבוד בסדרת ההיסטוריה של העיבוד השבבי הוא אדם בשם פרדריק ו. הו (Fredrick W. Howe) שחי בין השנים 1822 ו-1891.
פרדריק הו היה אביהן של מספר המצאות ששימשו רבים מהיצרנים הגדולים בהיסטוריה.
הוא עבר תקופת חניכות בסדנה בעיר North Chelmsford במסצ’וסטס, ארצות הברית, בין השנים 1847 ו-1856. בתקופה זו הוא עבד עם אדם בשם ריצ’רד לורנס, ויחד הם פיתחו מספר רב של המצאות עבור חברת Robins & Lawrence.
“כרסומת לינקולן” טיפוסית
הכרסומת המוצלחת ביותר שפותחה באותה תקופה (1840-1860) נקראה “כרסומת לינקולן” (או באנגלית – Lincoln Miller). “כרסומת לינקולן” לא הייתה למעשה מודל אחד ספציפי של כרסומת, אלא משפחה של מכונות שנבנו על-ידי חברות שונות, בהתבסס על תצורה זהה, לאורך כמה עשרות שנים.
מקור השם “כרסומת לינקולן” הוא בשמה של החברה הראשונה שלמעשה הוציאה לשוק מכונה מדגם זה – חברת ג’ורג ס. לינקולן ושות’.
באותה תקופה היה “שטח מת” בכל הקשור לכרסומות. מפתחים רבים נכשלו בנסיונם לפתח אמצעים יעילים ופשוטים על מנת לספק תנועה חלקה בכל שלושת הצירים המקובלים (Y, X ו-Z – או כפי שהם היו נקראים בעבר – הציר האורכי – longitudinal, הציר הרוחבי – traverse, והציר האנכי – vertical). רעיונות בנוגע לאיך למקם את הכרסומת בציר האנכי היו חסרים או לא מספיק מפותחים.
את ה”ספינדל” של כרסומות מסוג לינקולן היה אפשר להנמיך או להגביה, אבל הרעיון מאחורי תהליך המיקום שלו היה שדבר ראשון יש למקם אותו בנקודה הנדרשת, ורק אז להפעיל אותו, בניגוד לתזוזה של הספינדל תוך כדי עבודה.
“ספינדל” של מכונה לעיבוד שבבי הוא הציר המסתובב של המכונה, שאליו מחובר כלי הכירסום.
באיור שמשמאל, הספינדל הוא הרכיב המסומן במספר 2.
כרסומת לינקולן, בדומה למחרטות שהיו קיימות כבר בשוק, הייתה מכונה לייצור חוזר ונשנה – כזאת שהייתה נדרשת מיומנות רבה על-מנת לעשות לה set-up (הכנה וכיוונון לפני עבודה), כשאז נדרשה מיומנות נמוכה בהרבה על-מנת להפעיל אותה שוב ושוב בפעולה שחוזרת על עצמה.
(נשמע מוכר…?)
נחזור לפרדריק ו. הו.
בשנת 1861 הו עבד בחברת Providence Tool Company, שם הוא ביקש מאדם בשם ג’וזף ר. בראון, מחברת Brown & Sharpe למצוא עבורו פיתרון לכירסום ספירלי, כמו למשל על מנת ליצור חריצים על מקדח ספירלי.
בהשראתו של הו, פיתח בראון את “הכרסומת האוניברסאלית” – שהחלה להימכר בכמויות גדולות החל ממרץ 1862. הכרסומת האוניברסאלית פתרה למעשה את בעיית התנועה בשלושת הצירים בצורה הרבה יותר אלגנטית מאשר בעבר, והיא אפשרה כירסום ספירלי.
השימוש במונח “אוניברסאלי” נעשה מכיוון שמגוון השימושים של הדגם החדש היה רחב ביותר בהשוואה לדגמים הישנים יותר.
למעשה, כבר בשנת 1852 פיתח הו “כרסומת אוניברסאלית”, אבל הכרסומת האוניברסאלית שפיתח בראון ב-1861 הייתה זו שנחלה הצלחה חלוצית מסחררת.
