במאות השנים האחרונות למד האדם לנצל עוד ועוד משאבי טבע כחומרי גלם, ופיתח עוד ועוד דרכים איך להמיר צורת אנרגיה אחת לאחרת.

לתהליך זה קוראים “המהפכה התעשייתית“.

המהפכה התעשייתית היא מעבר לשיטות ייצור חדשניות בתקופה שהחלה בסביבות 1769 ונמשכה עד תאריך כלשהו בין 1820 ל-1840.

המהפכה התעשייתי כללה מעבר משיטות ייצור ידניות לשימוש במכונות, פיתוח תהליכי ייצור ועיבוד של ברזל, שימוש יעיל באנרגיית מים, שימוש בקיטור, פיתוחם של כלי עיבוד שבבי למתכות ועוד.
מן הסתם, עץ היה נוח הרבה יותר לעיבוד, אולם היו לעץ מספר חסרונות כגון שמימדיו היו משתנים עקב שינויים בטמפרטורה ובלחות, או שחיבורי עץ נטו להישחק ולהתרופף, ולכן נוצר הצורך למצוא חומרי גלם עמידים יותר.

המהפכה התעשייתית כללה גם מעבר משימוש בעץ או בדלק אורגני אחר לשימוש בפחם.

עם התקדמותה של המהפכה התעשייתית, הפכו מכונות בעלות חלקים ושלד ממתכת להיות יותר ויותר נפוצות. שיטות העבודה הידניות לא זו בלבד שהיו מפרכות ויקרות, אלא גם שהיה קשה להשיג באמצעותן דיוק גבוה של חלקים.

לכן נוצר ביקוש רב לחלקי מכונות ממתכת ודבר זה הוביל לפיתוחן של מספר מכונות לחיתוך חלקי מתכת.

לפני המצאת מכונות החיתוך הללו, נהגו לחתוך ולעבד מתכות בצורה ידנית באמצעות פטישים, שופינים, מסורים ואזמלים. כתוצאה מכך, השימוש במתכת היה מצומצם ביותר.

המתקן הממוכן הראשון שהופיע, היה מכונת קידוח (boring machine), שפעלה על עיקרון הדומה למחרטה של ימינו. בנה אותה ב-1775 בבריטניה אדם בשם ג’ון וילקינסון במטרה לייצר קני רובים או קני תותחים מחתיכת מתכת מוצקה אחת.

וילקינסון גילה שאם במקום לסובב את המקדח עצמו הוא יסובב את גוש המתכת – יתקבל קנה מדוייק בהרבה בעל סיכויים פחותים בהרבה להתפוצץ… 

אפשר לומר שזו הייתה למעשה המחרטה הראשונה.

זמן קצר לאחר מכן התאים וליקינסון את המתקן שבנה למטרה נוספת – קידוח צילינדרים של מנועי הקיטור של חברת Boulton & Watt.

משמאל – מכונת העיבוד השבבי שהמציא ג’ון וילקינסון – ליצירת קדחים גליליים.

איור מפורט של המכונה ניתן לראות בקישור הזה.