לאחר המצאת המנוע והמעבר לשיטות ייצור המוניות התבססה תעשיית הרכב וכעת החלה לעסוק בקריטריונים נוספים המרכיבים את כלי התחבורה.
מאז ועד היום התמקדו חברות הרכב בשיפור יכולות ההנעה לצד הקניית שלדה חזקה, עמידה ובטוחה.
ההבנה כי בטיחות המשתמשים היא נדבך מרכזי בייצור כלי הרכב הביאה להתפתחות תעשיית מכוני הבדיקה ומבחני הריסוק.
הרצון להבטיח מכוניות עמידות ובטיחותיות הביאה את יצרניות הרכב להעדיף באופן מובהק את השימוש בפלדה. לפלדה עמידות גבוהה, היא חזקה מאוד והיא מתכת זולה. ובהתחשב בעובדה שכלי רכב ממוצע בנוי מ-60% פלדה, לעלותו חשיבות מרכזית.
לאור כך, הפכה הפלדה לחומר מרכזי בתעשיית הרכב שמהווה כ- 12% מסך צריכת הפלדה העולמית (נכון לשנת 2014).
אך כל זאת היה נכון למאה הקודמת. במאה הנוכחית ניצב בפני תעשיית הרכב אתגר חדש. אם בעבר התמקדה התעשייה בעיקר באיכות המנוע ובחוזקו של הרכב, בשנים האחרונות ובעקבות שינויים רגולטוריים, נדרשת תעשיית הרכב לייצר מכוניות ידידותיות לסביבה.
המשמעות - התייעלות בתחום צריכת הדלק והקטנת פליטת המזהמים לסביבה.
דוגמאות לשינויים הרגולטוריים ניתן לראות בהחלטת הממשל האמריקאי להקטין את היקף צריכת הדלק הממוצעת מ- 1:11 קילומטרים לליטר בשנת 2012 להיקף צריכה ממוצע של 1:25 קילומטרים לליטר בשנת 2025, ואילו האיחוד האירופי הנחה להקטין את היקף פליטת המזהמים הממוצעת מ-130 גרם (CO2) לקילומטר בשנת 2015 ל-95 גרם בלבד בשנת 2021.
כידוע לכולנו, הגורם המרכזי לצריכת דלק גבוהה ופליטת מזהמים נעוץ בעיקר במשקל הרכב. ומכאן, שתעשיות הרכב נדרשות למצוא פתרונות יצירתיים לבעיית המשקל.
אז לאן פני התעשייה בעתיד?
לחלופה קלה יותר (אך חזקה מספיק) עלות גבוהה. האלומיניום, המגנזיום ותרכובות הפלסטיק יקרות בהרבה מהפלדה המסורתית.
