מאמר זה מגיע כסיכום לסדרת המאמרים בנושא רמת הגימור. בשני המאמרים הראשונים עמדנו על התכונות המאפיינות את שטח הפנים, למדנו על הקריטריונים השונים להעריך את טיב המשטח ואת רמת הגימור.
כיצד למעשה מתבצעת בדיקת רמת הגימור?
כפי שכבר למדנו בעבר, יצירה של רכיב מסויים היא תוצר של עבודה מקצועית ומחושבת היטב במהלכה אנחנו לוקחים בחשבון את יעדי השימוש של הרכיב, סוג חומר הגלם והתהליך הנכון ביותר על מנת ליצור רכיב איכותי.
לחשיבות הצלחת התכנון והתהליך והעמידה ביעד שהצבנו לעצמנו אנחנו מקפידים לבצע בדיקות מקיפות על התהליך והצלחתו.
את בדיקת רמת הגימור ניתן לבצע במספר דרכים ועל-ידי מכשירים שונים, אך גם במקרה זה לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות.
מכשירי הבדיקה הבסיסים ביותר בודקים לרוב את רמת החספוס של שטח הפנים. מכשירים אלו נפוצים יחסית הודות למחירם הנמוך (מתחת ל-2,000 דולרים). מכשירי הבדיקה האלו מאפשרים גמישות גבוהה בבדיקת המשטח, אך הם מוגבלים במספר הפרמטרים אותם הם יכולים לדגום ואת רמת הדגימה שלהם.
דוגמא לבחינה של שטח פנים על-ידי מכשיר שכזה אפשר לייחס למשיכת מחט על פני המשטח. באמצעות משיכת קו עם מכשיר המורכב ממחט (Stylus) על גבי שטח הפנים הנבדק ניתן לאמוד את רמת החספוס שלו בקלות גבוהה יחסית. העט חש את העליות והירידות על-גבי המשטח ואומד קריטריונים שונים לרמת החספוס. לצד היתרון שבקלות המדידה יש לציין כי המדידה בוחנת חלק קטן משטח הפנים ולא ניתן להשתמש בשיטה זו על כל סוגי הרכיבים והחומרים.
דוגמא למכשיר בדיקה פשוט המורכב מסטילוס (מחט)
