בתי נחושת בחיפה
בשנות ה-20' של המאה הקודמת פקד את גרמניה משבר דיור חמור כחלק ממשבר כלכלי שפקד אותה.
חברת "הירש מפעלי נחושת ופליז" בבעלותו של היזם היהודי-גרמני זיגמונד הירש, חיפשה לספק פתרון דיור זול ונוח. היא רכשה פטנט לבניית קירות מתכת מבודדים, אשר פותח על ידי האדריכל רוברט קראפט והמהנדס פרידריך פרסטר, והקימה מחלקה מיוחדת לייצורם.
הוכן עיצוב של מספר בתים שונים כאשר הקירות החיצוניים והתקרה הוכנו מנחושת, הבידוד נעשה באמצעות רדידי אלומיניום ואסבסט והמסגרת של הבית יוצרה מעץ.
המבנה כולו היה בנוי מרכיבים קלים לשינוע אשר ניתנים היו להרכבה באתר הבניה תוך 24 שעות (במה שמכונה בניה טרומית).
שישה דגמים שיוצרו הוצגו בתערוכה הקולוניאלית שנערכה בפריז בשנת 1931 וזכו במקום הראשון. באותה השנה שכרה החברה את שירותיו של האדריכל ולטר גרופיוס על מנת לשפר את העיצובים של הבתים.
בינואר 1933 המפלגה הנאצית עלתה לשלטון בגרמניה, דבר שהביא לכך ששוּק חדש ייפתח לבתי הנחושת: יהודים שהיגרו לפלסטינה. באותה השנה חברת "הירש מפעלי נחושת ופליז" פשטה רגל וזאת לאחר 130 שנות פעילות. עם זאת, חתנו של מר הירש, רֶנֵה שוורץ המשיך להאמין ברעיון הבית מנחושת והקים את "אגודת בית הנחושת הגרמנית" (Deutsche Kupferhaus-Gesellschaft).
במרץ 1933, החברה פרסמה מודעה בשבועון היהודי גרמני "הידישה רונדשאו" (Jüedische Rundschau). בין היתר, הם קידמו את מוצרי החברה כ"השקעת ההון הטובה ביותר לפלסטינה" והפצירו בקוראים לרכוש בית נחושת אותו ייקחו איתם לפלסטינה.
באוגוסט 1933 החברה פרסמה קטלוג עם דגמים שעוצבו במיוחד עבור השוּק החדש. הדגמים נשאו את השמות "חיפה", "ירושלים", "תל אביב" ו-"שרון". הדגם הגדול ביותר אשר היה בשטח של כ-260 מ"ר נקרא "לבנון". במהרה נפתח גם סניף של החברה בחיפה ולפחות 14 בתי נחושת מצאו את דרכם לפלסטינה. יחד עם זאת, בתי הנחושת לא הצליחו יותר מאשר פתרונות מגורים חסכוניים אחרים שהוצעו באותה התקופה.
כאשר הצבא הנאצי החל להתחמש, החל להיות מורגש מחסור בנחושת ונאסר לייצא את המתכת. מסופר כי בית הנחושת האחרון שהגיע לתל אביב הוּתך מיד עם הגעתו מאחר והערך של הנחושת היה גבוה יותר מהערך של הבית.
בתים מנחושת שנבנו בגרמניה היו תחת איום עקב התרחבות המלחמה. בשנת 1942 כל בעלי הנכסים בגרמניה התבקשו להודיע לרשויות על כל אלמנט מנחושת שהיה מותקן בבתים שלהם. במקרים מסוימים, הנחושת פורקה והועברה לתעשייה הצבאית. בעלי נכסים אחרים, שלא היו מוכנים להקריב את בתיהם למען המלחמה, הסוו אותם על ידי כך שצבעו אותם בלבן.
בישראל יש כיום מספר בתי נחושת, שלושה מתוכם ניצבים על הר הכרמל בחיפה ואחד על הר כנען ליד צפת. בתים אילו הוגדרו כבתים לשימור.
