משפחת סגסוגות האינקונל פותחה לראשונה בשנות ה-40 באנגליה, בחברת Wiggin Alloys, בעיר הרפורד באנגליה, ובתמיכת פרנק וויט ומנוע הסילון שפיתח. למעשה, יציקת מתכות לטורבינת מנוע הסילון הייתה מקום מצויין לבחון ולפתח את הסגסוגת החדשה – מנוע הסילון דרש מתכת בעלת עמידות קיצונית מחד, ומאידך – כזאת שניתן יהיה ליצוק אותה בצורה מדויקת יותר מהמתכות האחרות בשוק (אלומיניום ופלדה).
סגסוגות האינקונל מחומצנות כחלק מתהליך הייצור, ובשל כך עמידות לקורוזיה גם בתנאים קיצוניים. בתהליך חימום האינקונל נוצרת שכבה דקה וחזקה המגנה על שטח הפנים של הסגסוגת מנזקים חיצוניים. הסגסוגת עמידה בפני טווח רחב של טמפרטורות ועדיפה על שימוש באלומיניום או פלדה בטמפרטורות גבוהות. בשונה מהאינקונל, בטמפרטורות עבודה גבוהות, הפלדה והאלומיניום נכשלות בשל השינוי במבנה הפנימי שלהן, דבר שפוגע בעמידותן ומקשות על דיוק בעבודה.
טווח הטמפרטורות להן עמידה הסגסוגת משתנה בין הסגסוגות השונות והן יכולות להגיע לעמידות בטמפרטורות של 850 מעלות צלזיוס ואף מעבר לכך (מושפע מתהליך העבודה עם הסגסוגת – חשיפה לטמפרטורות גבוהות לפרק זמן העולה על 72 שעות).
